יום שלישי, 2 בפברואר 2010

ארוע מס' 15 - הוקרה לחברנו עו"ד עטוה אבו-ענזה, שבת 13.2.2010, בתל-אביב

שימו לב!!!!! מקום המפגש עבר לתיאטרון הערבי-עברי ביפו, רחוב מפרץ שלמה מס' 10.


הזמנה לאירוע הוקרה שיתקיים בשבת, 13/2/2010

שלום לכם
אנו שמחים לבשר על אירוע הוקרה לחברנו עו"ד עטוה אבו-ענזה, חבר הועד המנהל של “מעגלים-חלקאת”, לרגל קבלת תואר דוקטור במינהל ציבורי. נושא המחקר: "מניעת שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב תלמידים/מתבגרים בחברה הבדואית". אנו נציין אירוע חגיגי חשוב זה בחברת בני משפחה וחברים.
אתם מוזמנים לבוא ולהביא חברים – ערבים ויהודים.

מקום המפגש – תל אביב, רח' שביל המרץ מס' 2, ליד בית המשפט והוצאת עיתון "הארץ", שברחוב שוקן (הנחיות הגעה יישלחו בנפרד)

בתוכנית
10:30 – התכנסות, שתייה וכיבוד קל (*)
11:00 – פתיחה ודברי ברכה
11:00 – הרצאה בלווי מצגת על נושא המחקר
12:00 – שאלות הקהל ותשובות עטוה
13:00 – ארוחת צהריים (*)

(*) הכיבוד יאורגן על ידינו, חברי מעגלים-חלקאת. כל משתתף מתבקש להביא חלק מן הכיבוד וכלים חד-פעמיים:
לכיבוד הקל בבוקר – קרקרים, עוגיות, בורקס, תה/קפה, שתייה קלה
לארוחת הצהריים – פשטידות, פסטות, מג'דרה, סלטים, חומוס, טחינה, פיתות, קבב, נקניקיות, קינוחים.

בבקשה לתאם את סוג הכיבוד עם תמר בר, טל. 0522-653239
לידיעתכם, אנו מצפים לכ-50 איש.

אנא אשרו בהקדם את השתתפותכם באירוע:
דבורה, טל. 03-6417005 או 054-3067899
levindd@013.net

~~~~~~~~~~~~~~~~
קישור להזמנה בערבית בדף הקבוצה בפייסבוק:

ארוע מס' 14 - 23.1.2010 - אירוח נשות אלמונתדא אלניסאי מג'דיידה מכר, לסיור בעכו העתיקה






בעקבות הביקור שערכנו בג'דידה-מכר, לפני כחודשיים, הזמנו את נשות אלמונתדא אלניסאי מג'דיידה מכר לבילוי משותף עם חברי מעגלים-חלקאת ביפו העתיקה.



התכנסנו בבוקר של שבת יפהפייה בגבעת יפו העתיקה.



נהניינו משיחות היכרות על קפה וכיבוד קל, ולאחר מכן יצאנו לסיור בהדרכתו של חברנו אלחנן אבידור.



בסיום הסיור התכנסנו לארוחת צהריים במסעדה.



השתתפו במפגש כ 60 איש ואישה, מתוכם 20 חברות שהגיעו במיוחד באוטובוס מג'דיידה מכר.






יום שני, 9 בנובמבר 2009

סיכום מפגש מס' 13, שבת - 30.11.09 בג'דיידה מכר


http://picasaweb.google.com/dvoralev/JdeideMackerMeeting31102009#

קישור לתמונות מהמפגש.

שלום לכולם

ראשית, תודה מקרב לב בשם כולנו, לנשות עמותת אלמונתדא אלניסאאי על האירוח החם והנדיב ועל ארגון הביקור שלנו בתשומת לב ובמסירות רבה!
תודה לדר' מוחמד שיבל שהוביל אותנו לסיור המאלף במכר ובג'דידה, הראה, הסביר וענה לשאלותינו בסבלנות ובכנות.
שנית, תודה לכל החברות והחברים האמיצים (25, מהם שני ילדיה של יסמין - יַזַן ומאיה), שהתגברו על החששות ממזג האוויר הסוער ועשו את הדרך לישוב!
ואחרון חביב, תודה לוג'יה שיצר את הקשר בינינו ואפשר את שיתוף הפעולה שהניב את המפגש הזה.

מזג האוויר, מצידו, שיתף פעולה עימנו ומשעות הצהריים התחיל להתבהר והיה נעים מאוד! גם על כך אנו מודים...

בסוף היום, לפני שנפרדנו לשלום אלה מאלה, זכינו במתנה נוספת - אנשים הוזמנו לקחת לביתם (בלא תשלום) מן האוכל שנותר.
ומאחר שהמארחות הכינו כמויות כה נדיבות, נותר די הרבה...
עוד היום דוד ואני נהנים מן המג'דרה הטעימה שלהן...

התעורר רצון בקרב המשתתפים, הן האורחים והן המארחים, להמשיך את הקשר ולהיפגש שוב.
אחד הרעיונות שעלו הוא לקיים סדנת בישול משותפת.
כדי ליצור צוות פעולה למימוש הרעיון, אני מבקשת מהמעוניינים/ות להיות מעורבים לחזור אלי בדוא"ל או בטלפון (03-6417005, 054-3067899).

בינתיים, כדי לאפשר לכל המעוניינים להמשיך את הקשר ברמה אישית, אני מצרפת רשימה של הנוכחים, בצירוף טלפונים וכתובות דוא"ל.
הרשימה הודפסה באדיבותה של סוהא, תודה!
אנא, השתמשו בה! אין כמו שיחה ישירה, מלב אל לב, כדי לקרב ולהדק את הקשר הראשוני שנוצר בינינו.
כולנו מוזמנים!

ברצוני לשתף אתכם ברשמים מביקורנו בביתה של ח'ירייה, מנהלת העמותה, בסופו של היום:
מירי, דוד ואני נסענו עם ח'ירייה לביתה.
גם בעלה (שמו ח'יר) הצטרף לשיחה ועוד שתיים מן הנשים המעורבות באירוח (אלהאם וסוהא).
הבנות שלה הגישו לנו שתייה ופיצוחים וישבנו עימם קרוב לשעתיים.
הוקרנו אותם שוב על קבלת הפנים וארגון הביקור.
שוחחנו על מגוון נושאים, ביניהם על הבדלי מנהגים בין שתי החברות.
היתה שיחה טובה, ובעלה הדגיש את הערך הרב של מפגשים כאלה ובמיוחד כמה חשוב שיהודים יכירו מקרוב ויבקרו אצל הערבים בישוביהם.
הוא חזר והזמין אותנו לשמור על קשר ולחזור ולבקר אצלם.

הם גם מעוניינים להיות מוזמנים לפעילויות שלנו ולחזק את הקשר עמנו.
הראיתי להם את התקנון שלנו (בעברית ובערבית) והשארתי בידיהם טופסי הצטרפות, אם ירצו להצטרף לחברות בעמותה.

במהלך הביקור צולמו תמונות ואני פונה לכל המצלמים לשלוח אלי בדוא"ל מבחר מן הצילומים.
גם אני צילמתי ולאחר שכל החומר יגיע אלי, נייצר מצגת ונפיץ בינינו.

בבקשה העבירו את תוכן המייל הזה לחבריכם ובני משפחותיכם המתעניינים, שאינם מתוקשרים בדוא"ל.

בברכה
ולהתראות בקרוב
דבורה

יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

מפגש ברמלה, 29 במאי 2007





לחץ על התמונות על מנת לעבור לאלבום תמונות מהמפגש.
רשמים מהמפגש:

וג'יה סידאווי כתב:

בוקר נעים ושבוע טוב
אני רוצה להעביר לכם את החוויה של האנשים שהגיעו מערערה.
אחת הנשים שהשתתפה אמרה, ואני מצטט- "חשבתי שיהיה לי משעמם, אבל נהניתי מכל דקה"
אחת אחרת--מאשימה אותי שאני לא מפרסם מספיק על זה.
אחרת---בפעם הבאה, לא אוותר לבעלי ואכריח אותו לבוא איתי.
----אני ממש מתנצל שלא אוכל להעביר לכם את כל החוויות של הילדים, פשוט, קשה לי מאוד, כי אני מפחד להוריד מהעוצמה של החוויות
על הצוות--תודה לכל אחת ואחד בלי לנקוב בשמות.
אני אישית מאוד מתרגש עד הרגע הזה.
ווגי'ה סידאווי, ערערה
אפי לנדאו כתב:

מכל הדברים שקורים היום בארץ, ספר לנו מה הדבר שהכי מדאיג או מעסיק אותך, ואז, דמיין לעצמך שאתה פוגש את הנכד שלך בעוד 10 שנים או איזושהי תקופה, והוא מאוד שמח. מה היית רוצה שהוא יספר לך?"
המקום מתנ"ס קלור ברמלה, בלב האזור הערבי של העיר. היום (שבת) מ-11:00 עד 15:00. מפגש של אנשים יהודים וערבים שהתכנסו יחד, הביאו אוכל לצהריים, דיברו והקשיבו. זו הפעם הרביעית שאנו נפגשים לאחר מלחמת לבנון השנייה. אין מטרה פוליטית. רק להיפגש, לדבר, להכיר, להתקרב, ליצור יחסים, להקשיב. לא יותר מזה. וזה עולם ומלואו במדינה הקרועה הזו.
השאלה נשאלה במסגרת תהליך של מעגל הקשבה. יושבים במעגל, המנחה שואלת שאלות, חפץ הדיבור עובר ומי שמחזיק אותו מדבר. השאלה הרעידה אותי. האוטומט שלי היה להוציא החוצה כל מה שמפריע לי במדינה הזו. אבל פתאום קלטתי שמה שמפריע לי, לא בהכרח מדאיג. הפרעה זה משהו נקודתי. דאגה היא ההיפך מאמונה. אם אני מאמין, אני לא דואג. אם אני מאמין שלבסוף יהיה כאן שלום, אני לא דואג. לפני 30 שנים, ב-1977, המצב היה הרבה יותר גרוע. היינו אחרי מלחמה נוראית, מצב כלכלי גרוע ומה לא. ואז באו סאדאת ובגין ושינו את ההיסטוריה. כל מה שהיה שם, שהייתה תקשורת בין סאדאת לבגין. שבגין הקשיב להצהרה של סאדאת והנשיא המצרי הקשיב לתגובה שלו.
ודרך החיים שלי היום, דרכו של מאמן אונטולוגי, אומרת שהתוצאות באות מתקשורת, מהקשבה, מיצירת יחסים. זה המקור העוצמתי ביותר לתוצאות.
ולכן אני לא מודאג. העולם מתקדם והמדינה מתקדמת. השילוב בין טכנולוגיה גבוהה לבין רוחניות בא לידי ביטוי יותר ויותר.
ואיזה עתיד יצייר לי הנכד שלי? האמת, לא יודע. מה שאני כן יודע הוא, שהעתיד הזה יהיה טוב יותר מהווה של היום. אולי יהיה שם שלום עם סוריה, אולי הנכד שלי יתרמל בסוריה ובעירק, אולי אנשים יקשיבו במקום לצעוק.
אפי לנדאו, ראש העין
שלומית ליפשיץ כתבה:

אני רוצה לשתף אתכם במה שהיה לי במעגל הקשבה – זה משהו שהיה כל כך מיוחד ועל סף המביך – שכמעט הדחקתי אותו:
ראשית – היה לי הרכב מיוחד מאד של אנשים: 7 יהודים ו 3 ערבים. מבין היהודים – 2 עולות חדשות צעירות האחת מתורכיה והשניה מצרפת, מבין הערבים – 2 בנות 16 מערערה – אחות של האג'ר וחברתה ובחור מיריחו שלא דבר עברית .
דבר ראשון יפה שקרה – הוא שאחת המשתתפות הציעה שמאחר וממילא אנחנו מתרגמים את דברנו – שידברו בערבית, כך שדברו 3 שפות במעגל – עברית ערבית ואנגלית. לשאלת הסגירה המצוינת, אמרתי שהמילה שאני לוקחת מהמעגל זו 'אהבה', שכן זה היה נוכח לי מאד – איך שהאנשים האלה, ששעה קודם לא הכרתי אותם בכלל, כל אחד מהם - חשף באותנטיות ובכנות משהו מנשמתו. הרגשתי שיש לי קשר לאנשים האלה. זו הייתה תחושה של אהבה . כשסיימתי לדבר הציע אחד המשתתפים שנתחבק – ועשינו את זה – עמדנו יחד במעגל צמוד צמוד והתחבקנו!!
שלומית ליפשיץ, הרצלייה
סמירה פדה כתבה:

לצוות הכי חם , שהכרנו אני מחזיקה את העט ומנסה לתאר מה שעובר בתוכי ולא מצליחה , הדבר היחידי , שאני מרגישה , שאני רוצה לחבק את כולכם חיבוק גדול כמו שאני מחבקת את אמא שלי שהיא גורמת לי למשהו מרגש ועושה לי משהו גדול. החיבוק שלי אליכם הוא במקום המילים של ההוקרה שאני רוכשת אליכם אחד אחד, כי פשוט אם אני אתחיל לתרגם מה שעובר בתוכי , נהיה לי דמעות בעיניים מרוב התרגשותי מכם. אבל בכל זאת אני אנסה , ואשתדל לתאר את ההוקרה שלי אליכם. אני הלכתי לעבודה למחרת , וסיפרתי לחברים שלי כמה , שהיה המפגש נפלא , ומרגש. אני כ"כ הרגשתי , שלא הייתם צריכים לדבר לפעמים ביניכם , התקשורת והמגע ביניכם עברה דרך האנרגיה של כל אחד ואחד. אתם פשוט לא צוות אלא משפחה חמה שמצליחה להגיע לייעוד שלה, לגרום לילדים קטנים להתפקע מצחוק מהלב , ואני לא מתייחסת לערבים יהודים בשבילי הם ילדים נטו. עמדתי לרגע בצד והתבוננתי בבוגרים איך אוכלים ביחד , ומנהלים דו שיח בכבוד , והקשבה מהלב אחד לשני וזה היה מדהים בלי צביעות , הם פשוט הביאו את עצמם מבפנים. אני רוצה להגיד לכם , שההצלחה שלכם היא לא רק לקרב בין ערבים ויהודים אלא גם מעבר לזה. אתם מצליחים לגרום לאנשים אחרים שהם הולכים לעבור תהליך שינוי באישיות , ביחסי אנוש, וכתוצאה מהשינוי אתם מצליחים לגרום לאנשים להיות מאושרים, וזה לא כל אחד מצליח לגרום לבני אדם.אז עלו והצליחו , ותמשיכו בדרכם הרבה תודה וחיבוק גדול לכולכם ממני ואחי ג'בר. סמירה פדה, רמלה
עירית גדרון כתבה:

כאשר אנשים חזרו ממעגלי ההקשבה אתמול, אל השולחנות הערוכים והמוכנים לקראתם, ישבתי בחדר והקשבתי לקולות. היו בחדר מעל מאה אנשים מבוגרים, ועוד כמה עשרות ילדים שהתרוצצו ממקום למקום, כולם רעבים אחרי יום של פעילות אינטנסיבית, מי אחרי ההתרגשות במעגלי ההקשבה, ומי אחרי הוצאת אנרגיה וההפעלה של הליצנים הנפלאים, ובכל זאת הצלילים שמלאו את החלל היו צלילים של דיבור נעים, של צחוק, של שיחה. לא היה אפילו צליל אחד צורם שקלקל את האווירה הנינוחה. ישבתי וחשבתי שאם האנשים בחדר הם תזמורת, התזמורת הזאת מנגנת בהרמוניה מופלאה.
כל כך הרבה ניסים קרו אתמול שקשה להתחיל למנות אותם. למשל: איפה שמעתם על אירוע שבו האכילו עשרות אנשים במזון משובח בלי קייטרינג? וזו רק דוגמה אחת. יש עוד המון דוגמאות.
אני נרגשת ומוגשמת מאד היום.
תודה רבה לנסרה, חמוד, וג'בר, אשר הזמינו אותנו להתארח ברמלה. על כל העבודה הנפלאה שהם השקיעו.
תודה למיכאל פאנוס ויסמין הנחמדה שאפשרו לנו להתארח במתנ"ס.
תודה לכל אחד ואחד מאנשי הצוות.
תודה לנידאל והחבר שלו שהפעילו את הילדים במשך 3.5 שעות. אתם יודעים שבמשך כל האירוע לא היה אפילו ילד אחד שבכה? והיו שם ילדים קטנים מאד.
עירית גדרון. תל אביב
נסרה-יסמין חמוד כתבה:

היה כל כך מוצלח וכיף! לא האמנתי למה שקורה! לא האמנתי שהנס התגשם! לא האמנתי שהצלחתי להזמין את החברות שלי מרמלה והן הגיעו ונהינו מאוד, עד שאחת מהן לא רצתה שזה ייגמר והשנייה חשבה לבטל את המשמרת שלה במעון כדי להישאר אתנו עד סוף היום .
הן גם הצטערו שהגיעו באיחור ואמרו חבל שלא הגענו מוקדם !!
נסרה חמוד, רמלה
מרים מרנץ כתבה:

הארגון היה למופת. החלוקה לקבוצות קשב-שיחה, הייתה מעולה. ניתנה הזדמנות אמיתית לכל אחד להתבטא מבלי שתהיה התלהמות ומבלי שאחד יחתוך בדבריו את השני. כל אחד קיבל את מרחב המחייה שלו. גודל הקבוצות היה נכון ומאוזן, נושאי השיחה נבחרו בחוכמה, בקיצור: הכול היה נכון, טוב וראוי.
רעיון המזון היה מוצלח מאד, כי כך כל אחד השתתף ולא העמיסו על מארחים הוצאות גדולות ולא עבודה רבה וכל אחד תרם את חלקו. הצעה אחת אומר בעניין זה. אולי כדאי להמליץ שכל אחד יביא אוכל אופייני לתרבות שממנה הוא בא וכך אפשר יהיה להכיר גם תרבויות אחרות. אני למשל הבאתי לארוחת בוקר סלט-ביצים. לא שאני עושה בבית הרבה סלט ביצים, אך אני באה ממסורת פולנית ולכן נראה לי נכון להביא משהו משם. גם עצם העובדה שאנשים מנסים לאכול גם מזון שאינו בהרגל היומיומי שלהם, מקרב אותם לתרבות אחרת ומאפשר גם פתיחות דרך הקיבה.
שאר התכניות היו גם במינון נכון ולא דחסו והעמיסו יותר מדי.
עשיתם עבודה נהדרת, תבורכו ותמשיכו ואם יש צורך בעזרה כזאת או אחרת, אני לשרותכם.
מרים מרנץ, בת ים
דבורה לוין כתבה:

הטיול היה הרפתקה קטנה לקינוח היום. אמת מים לאורך 150 מטר, במבנה לא שגרתי - כמו תעלה בעומק כמטר ורבע, מחופה אבנים עם פתחי אוורור ו"פיר" כל מטר-שניים. הילדים התרוצצו בתוכה הלוך ושוב והיה שמח.
דבורה לווין. תל אביב
שרה ליכטיג כתבה:

הכל, כפי שנאמר-תיקתק להפליא! האנשים אתם דיברתי חוו את התרוממות הרוח
שאנו חשנו בה. החברה שהייתה איתי, הגיעה כדי "לטעום"ויצאה משם כשהיא דורשת ממני הבטחה שלא אשכח להזמין אותה לאירוע הבא!
אני רוצה לשתף אתכם במשהו ששימח אותי בעקבות כתבת חדשות אתמול בערב בה הזמין בעל בית מלון ערבי-נוצרי אנשים משדרות להתארח במלונו בנצרת,כאשר הוא מדגיש שאנחנו עם אחד עם גורל משותף.
הרגשתי כאילו הוא מדבר כאיש "מעגלים- חלקאת"
באהבה
שרה ליכטיג, רמת גן

חזון העמותה


כל תושבי הארץ הזאת מקיימים יחסי שכנות טובה, הכרות, הבנה וכבוד הדדי, תוך שותפות מלאה, שוויון וחופש בכל תחומי החיים.