לחץ על התמונות על מנת לעבור לאלבום תמונות מהמפגש.
רשמים מהמפגש:
וג'יה סידאווי כתב:
בוקר נעים ושבוע טוב
אני רוצה להעביר לכם את החוויה של האנשים שהגיעו מערערה.
אחת הנשים שהשתתפה אמרה, ואני מצטט- "חשבתי שיהיה לי משעמם, אבל נהניתי מכל דקה"
אחת אחרת--מאשימה אותי שאני לא מפרסם מספיק על זה.
אחרת---בפעם הבאה, לא אוותר לבעלי ואכריח אותו לבוא איתי.
----אני ממש מתנצל שלא אוכל להעביר לכם את כל החוויות של הילדים, פשוט, קשה לי מאוד, כי אני מפחד להוריד מהעוצמה של החוויות
על הצוות--תודה לכל אחת ואחד בלי לנקוב בשמות.
אני אישית מאוד מתרגש עד הרגע הזה.
ווגי'ה סידאווי, ערערה
אפי לנדאו כתב:
מכל הדברים שקורים היום בארץ, ספר לנו מה הדבר שהכי מדאיג או מעסיק אותך, ואז, דמיין לעצמך שאתה פוגש את הנכד שלך בעוד 10 שנים או איזושהי תקופה, והוא מאוד שמח. מה היית רוצה שהוא יספר לך?"
המקום מתנ"ס קלור ברמלה, בלב האזור הערבי של העיר. היום (שבת) מ-11:00 עד 15:00. מפגש של אנשים יהודים וערבים שהתכנסו יחד, הביאו אוכל לצהריים, דיברו והקשיבו. זו הפעם הרביעית שאנו נפגשים לאחר מלחמת לבנון השנייה. אין מטרה פוליטית. רק להיפגש, לדבר, להכיר, להתקרב, ליצור יחסים, להקשיב. לא יותר מזה. וזה עולם ומלואו במדינה הקרועה הזו.
השאלה נשאלה במסגרת תהליך של מעגל הקשבה. יושבים במעגל, המנחה שואלת שאלות, חפץ הדיבור עובר ומי שמחזיק אותו מדבר. השאלה הרעידה אותי. האוטומט שלי היה להוציא החוצה כל מה שמפריע לי במדינה הזו. אבל פתאום קלטתי שמה שמפריע לי, לא בהכרח מדאיג. הפרעה זה משהו נקודתי. דאגה היא ההיפך מאמונה. אם אני מאמין, אני לא דואג. אם אני מאמין שלבסוף יהיה כאן שלום, אני לא דואג. לפני 30 שנים, ב-1977, המצב היה הרבה יותר גרוע. היינו אחרי מלחמה נוראית, מצב כלכלי גרוע ומה לא. ואז באו סאדאת ובגין ושינו את ההיסטוריה. כל מה שהיה שם, שהייתה תקשורת בין סאדאת לבגין. שבגין הקשיב להצהרה של סאדאת והנשיא המצרי הקשיב לתגובה שלו.
ודרך החיים שלי היום, דרכו של מאמן אונטולוגי, אומרת שהתוצאות באות מתקשורת, מהקשבה, מיצירת יחסים. זה המקור העוצמתי ביותר לתוצאות.
ולכן אני לא מודאג. העולם מתקדם והמדינה מתקדמת. השילוב בין טכנולוגיה גבוהה לבין רוחניות בא לידי ביטוי יותר ויותר.
ואיזה עתיד יצייר לי הנכד שלי? האמת, לא יודע. מה שאני כן יודע הוא, שהעתיד הזה יהיה טוב יותר מהווה של היום. אולי יהיה שם שלום עם סוריה, אולי הנכד שלי יתרמל בסוריה ובעירק, אולי אנשים יקשיבו במקום לצעוק.
אפי לנדאו, ראש העין
שלומית ליפשיץ כתבה:
אני רוצה לשתף אתכם במה שהיה לי במעגל הקשבה – זה משהו שהיה כל כך מיוחד ועל סף המביך – שכמעט הדחקתי אותו:
ראשית – היה לי הרכב מיוחד מאד של אנשים: 7 יהודים ו 3 ערבים. מבין היהודים – 2 עולות חדשות צעירות האחת מתורכיה והשניה מצרפת, מבין הערבים – 2 בנות 16 מערערה – אחות של האג'ר וחברתה ובחור מיריחו שלא דבר עברית .
דבר ראשון יפה שקרה – הוא שאחת המשתתפות הציעה שמאחר וממילא אנחנו מתרגמים את דברנו – שידברו בערבית, כך שדברו 3 שפות במעגל – עברית ערבית ואנגלית. לשאלת הסגירה המצוינת, אמרתי שהמילה שאני לוקחת מהמעגל זו 'אהבה', שכן זה היה נוכח לי מאד – איך שהאנשים האלה, ששעה קודם לא הכרתי אותם בכלל, כל אחד מהם - חשף באותנטיות ובכנות משהו מנשמתו. הרגשתי שיש לי קשר לאנשים האלה. זו הייתה תחושה של אהבה . כשסיימתי לדבר הציע אחד המשתתפים שנתחבק – ועשינו את זה – עמדנו יחד במעגל צמוד צמוד והתחבקנו!!
שלומית ליפשיץ, הרצלייה
סמירה פדה כתבה:
לצוות הכי חם , שהכרנו אני מחזיקה את העט ומנסה לתאר מה שעובר בתוכי ולא מצליחה , הדבר היחידי , שאני מרגישה , שאני רוצה לחבק את כולכם חיבוק גדול כמו שאני מחבקת את אמא שלי שהיא גורמת לי למשהו מרגש ועושה לי משהו גדול. החיבוק שלי אליכם הוא במקום המילים של ההוקרה שאני רוכשת אליכם אחד אחד, כי פשוט אם אני אתחיל לתרגם מה שעובר בתוכי , נהיה לי דמעות בעיניים מרוב התרגשותי מכם. אבל בכל זאת אני אנסה , ואשתדל לתאר את ההוקרה שלי אליכם. אני הלכתי לעבודה למחרת , וסיפרתי לחברים שלי כמה , שהיה המפגש נפלא , ומרגש. אני כ"כ הרגשתי , שלא הייתם צריכים לדבר לפעמים ביניכם , התקשורת והמגע ביניכם עברה דרך האנרגיה של כל אחד ואחד. אתם פשוט לא צוות אלא משפחה חמה שמצליחה להגיע לייעוד שלה, לגרום לילדים קטנים להתפקע מצחוק מהלב , ואני לא מתייחסת לערבים יהודים בשבילי הם ילדים נטו. עמדתי לרגע בצד והתבוננתי בבוגרים איך אוכלים ביחד , ומנהלים דו שיח בכבוד , והקשבה מהלב אחד לשני וזה היה מדהים בלי צביעות , הם פשוט הביאו את עצמם מבפנים. אני רוצה להגיד לכם , שההצלחה שלכם היא לא רק לקרב בין ערבים ויהודים אלא גם מעבר לזה. אתם מצליחים לגרום לאנשים אחרים שהם הולכים לעבור תהליך שינוי באישיות , ביחסי אנוש, וכתוצאה מהשינוי אתם מצליחים לגרום לאנשים להיות מאושרים, וזה לא כל אחד מצליח לגרום לבני אדם.אז עלו והצליחו , ותמשיכו בדרכם הרבה תודה וחיבוק גדול לכולכם ממני ואחי ג'בר. סמירה פדה, רמלה
עירית גדרון כתבה:
כאשר אנשים חזרו ממעגלי ההקשבה אתמול, אל השולחנות הערוכים והמוכנים לקראתם, ישבתי בחדר והקשבתי לקולות. היו בחדר מעל מאה אנשים מבוגרים, ועוד כמה עשרות ילדים שהתרוצצו ממקום למקום, כולם רעבים אחרי יום של פעילות אינטנסיבית, מי אחרי ההתרגשות במעגלי ההקשבה, ומי אחרי הוצאת אנרגיה וההפעלה של הליצנים הנפלאים, ובכל זאת הצלילים שמלאו את החלל היו צלילים של דיבור נעים, של צחוק, של שיחה. לא היה אפילו צליל אחד צורם שקלקל את האווירה הנינוחה. ישבתי וחשבתי שאם האנשים בחדר הם תזמורת, התזמורת הזאת מנגנת בהרמוניה מופלאה.
כל כך הרבה ניסים קרו אתמול שקשה להתחיל למנות אותם. למשל: איפה שמעתם על אירוע שבו האכילו עשרות אנשים במזון משובח בלי קייטרינג? וזו רק דוגמה אחת. יש עוד המון דוגמאות.
אני נרגשת ומוגשמת מאד היום.
תודה רבה לנסרה, חמוד, וג'בר, אשר הזמינו אותנו להתארח ברמלה. על כל העבודה הנפלאה שהם השקיעו.
תודה למיכאל פאנוס ויסמין הנחמדה שאפשרו לנו להתארח במתנ"ס.
תודה לכל אחד ואחד מאנשי הצוות.
תודה לנידאל והחבר שלו שהפעילו את הילדים במשך 3.5 שעות. אתם יודעים שבמשך כל האירוע לא היה אפילו ילד אחד שבכה? והיו שם ילדים קטנים מאד.
עירית גדרון. תל אביב
נסרה-יסמין חמוד כתבה:
היה כל כך מוצלח וכיף! לא האמנתי למה שקורה! לא האמנתי שהנס התגשם! לא האמנתי שהצלחתי להזמין את החברות שלי מרמלה והן הגיעו ונהינו מאוד, עד שאחת מהן לא רצתה שזה ייגמר והשנייה חשבה לבטל את המשמרת שלה במעון כדי להישאר אתנו עד סוף היום .
הן גם הצטערו שהגיעו באיחור ואמרו חבל שלא הגענו מוקדם !!
נסרה חמוד, רמלה
מרים מרנץ כתבה:
הארגון היה למופת. החלוקה לקבוצות קשב-שיחה, הייתה מעולה. ניתנה הזדמנות אמיתית לכל אחד להתבטא מבלי שתהיה התלהמות ומבלי שאחד יחתוך בדבריו את השני. כל אחד קיבל את מרחב המחייה שלו. גודל הקבוצות היה נכון ומאוזן, נושאי השיחה נבחרו בחוכמה, בקיצור: הכול היה נכון, טוב וראוי.
רעיון המזון היה מוצלח מאד, כי כך כל אחד השתתף ולא העמיסו על מארחים הוצאות גדולות ולא עבודה רבה וכל אחד תרם את חלקו. הצעה אחת אומר בעניין זה. אולי כדאי להמליץ שכל אחד יביא אוכל אופייני לתרבות שממנה הוא בא וכך אפשר יהיה להכיר גם תרבויות אחרות. אני למשל הבאתי לארוחת בוקר סלט-ביצים. לא שאני עושה בבית הרבה סלט ביצים, אך אני באה ממסורת פולנית ולכן נראה לי נכון להביא משהו משם. גם עצם העובדה שאנשים מנסים לאכול גם מזון שאינו בהרגל היומיומי שלהם, מקרב אותם לתרבות אחרת ומאפשר גם פתיחות דרך הקיבה.
שאר התכניות היו גם במינון נכון ולא דחסו והעמיסו יותר מדי.
עשיתם עבודה נהדרת, תבורכו ותמשיכו ואם יש צורך בעזרה כזאת או אחרת, אני לשרותכם.
מרים מרנץ, בת ים
דבורה לוין כתבה:
הטיול היה הרפתקה קטנה לקינוח היום. אמת מים לאורך 150 מטר, במבנה לא שגרתי - כמו תעלה בעומק כמטר ורבע, מחופה אבנים עם פתחי אוורור ו"פיר" כל מטר-שניים. הילדים התרוצצו בתוכה הלוך ושוב והיה שמח.
דבורה לווין. תל אביב
שרה ליכטיג כתבה:
הכל, כפי שנאמר-תיקתק להפליא! האנשים אתם דיברתי חוו את התרוממות הרוח
שאנו חשנו בה. החברה שהייתה איתי, הגיעה כדי "לטעום"ויצאה משם כשהיא דורשת ממני הבטחה שלא אשכח להזמין אותה לאירוע הבא!
אני רוצה לשתף אתכם במשהו ששימח אותי בעקבות כתבת חדשות אתמול בערב בה הזמין בעל בית מלון ערבי-נוצרי אנשים משדרות להתארח במלונו בנצרת,כאשר הוא מדגיש שאנחנו עם אחד עם גורל משותף.
הרגשתי כאילו הוא מדבר כאיש "מעגלים- חלקאת"
באהבה
שרה ליכטיג, רמת גן